החלטה בתיק מ"ת 15332-10-12

1.         לפני בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים נגדם. נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של ניסיון לסחר בנשק, עבירה לפי ס' 144(ב2) וס' 25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ושיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי ס' 244 לחוק. למשיב 1 יוחסה בנוסף עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי ס' 499(א)(1) לחוק. על פי המתואר בכתב האישום, יצר סוכן משטרתי קשר טלפוני עם משיב 1 וקשר עמו קשר לקנות ממנו שני אקדחים עוד באותו יום. בערבו של אותו יום נפגש הסוכן עם המשיבים בשכונת שועפט והובל לרכב השייך לדודו של המשיב 1. בהיותם ברכב, ועל פי הוראת משיב 1, הוציא משיב 2 אקדח מכליו והעבירו לידיו של הסוכן. לאחר שבדק את האקדח, החזיר הסוכן את האקדח למשיב 2 ומשיב 1 נטלו מידיו. המשיבים דרשו מן הסוכן תשלום של 20,000 ש"ח עבור האקדח, והסוכן הזעיק כוח משטרה למקום במסווה של הזמנת הכסף הדרוש להשלמת העסקה. משהבחין המשיב 1 בכוח המשטרתי, הורה למשיב 2 לזרוק את האקדח מחלון הרכב והמשיב 2 עשה כדבריו. המשיבים ניסו להימלט מן השוטרים והתנגדו בכוח למעצרם.

2.         עם הגשת כתב האישום, עתרה המבקשת למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים. באי המשיבים מסכימים כי קיימות ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למשיבים, אך טוענים כי קיימת בהן חולשה מסוימת. חולשה זו מוצא ב"כ המשיב 1 בהעדר תוצאת בדיקת מז"פ הקובעת כי אכן מדובר בכלי נשק, ואילו ב"כ המשיב 2 טוען כי המשיב 2 הגיע למקום המפגש באקראי ללא תכנון מראש, וכי העבירה שיש ליחס לו על פי הראיות היא, לכל היותר, עבירת סיוע לניסיון לסחר בנשק. ב"כ המשיבים טוענים עוד כי עוצמתן של הראיות, כמו גם נסיבותיהם האישיות של המשיבים, מצדיקים שחרורם לחלופת מעצר.

3.         לאחר שבחנתי את הראיות נחה דעתי כי יש בידי המבקשת תשתית ראייתית שעוצמתה מספקת לצורך מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים נגדם. זו מבוססת על עדותו של הסוכן, לרבות תמליל הקלטה של המפגש עם המשיבים, על הודעותיהם של אנשי משטרה אשר ליוו את פעילות הסוכן עד למעצרם של המשיבים, ועל דו"ח פעולה לפיו האקדח נמצא בסמוך לרכב. אף לא מצאתי כי יש בטענות המשיבים כדי לפגום בעוצמת הראיות. בכל המתייחס לטענת המשיב 1, מצויה בחומר הראיות תעודה של קצין המשטרה רפ"ק אילן גרנות המאשר, על סמך בדיקתו, כי החפץ שנתפס הוא "נשק". די בתעודה זו להוכחת העובדה כי מדובר בנשק (ר' הוראת ס' 144(ה) לחוק העונשין, תשל"ז-1977).   באשר לטענות המשיב 2, מן הראיות עולה כי הגעתו של המשיב 2 למקום המפגש לא היתה אקראית. לפי עדות הסוכן, הוביל אותו המשיב 1 לשכונה צדדית, ובדרכם הצטרף אליהם המשיב 2. מששאל הסוכן את המשיב 1 "מי זה הבחור" אמר לו המשיב 2 "שזה בחור שלו קשור אליו" (עדות הסוכן מיום 4.10.12). בהמשך עלו השלושה על הרכב, והמשיב 2 הוציא את האקדח לפי הוראת המשיב 1. כאשר כח המעצר חסם את הרכב, הורה המשיב 1 למשיב 2 לזרוק את האקדח מחלון הרכב, וזה עשה כדבריו. עולה, אפוא, לכאורה, כי המשיב 2 פעל מטעמו של המשיב 1 ועל פי הוראותיו, ולא הצטרף באקראי למפגש למכירת נשק.

4.         קיימת, אפוא, תשתית ראייתית לכאורית שעוצמתה מספקת בכל המתייחס לעבירות המיוחסות למשיבים. עבירה בנשק לפי ס' 144 לחוק העונשין מוגדרת כעבירת ביטחון ומקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית ועילת מעצר לפי ס' 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996.

5.         אשר לחלופה. בשורה ארוכה של החלטות נקבע, כי העבירה של סחר בנשק היא מן העבירות החמורות, מפאת המסוכנות הגבוהה הטמונה בה, וככלל יש לעצור נאשמים בעבירות אלה עד לתום ההליכים, גם כאשר אלה בעלי עבר נקי. צוין כי רק במקרים חריגים ומיוחדים ניתן יהיה להשיג את מטרת המעצר על דרך של חלופה (וראה בש"פ 1084/12 בדרה נ' מדינת ישראל, ניתנה ביום 9.2.12, בש"פ 7174/12 מדינת ישראל נ' מסוודי, ניתנה ביום 14.10.12, בש"פ 519/11 מדינת ישראל נ' הייבי, ניתנה ביום 26.1.11, בש"פ 8027/09 מירם נ' מדינת ישראל, ניתנה ביום 15.10.09, בש"פ 10388/05 אל קדר נ' מדינת ישראל, ניתנה ביום 17.11.05, בש"פ 922/01 עיראקי נ' מדינת ישראל, ניתנה ביום 18.2.01, בש"פ 8727/07 אבו סבית נ' מדינת ישראל, ניתנה ביום 25.10.07). בתי המשפט ציינו לא אחת גם את הקלות בה ניתן לבצע עבירות נשק גם מתוך מעצר בית (בש"פ 606/07 מדינת ישראל נ' מחאג'נה, ניתנה ביום 20.2.07), וגם במקום בו לא נשללה חלופה, צוין כי "בשל המסוכנות צריכה להיות חלופה ברמה גבוהה ביותר של ביטחון שלא תופר, ואישור קרובי משפחה בכגון דא כמפקחים צריך... להיות חריג יוצא דופן" (בש"פ 4850/08 אבו הניה נ' מדינת ישראל,ניתנה ביום 10.6.08).

6.         אינני סבורה כי בעניינם של המשיבים מתקיימות אותן נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מן הכלל האמור. אף שמדובר בעבירת נשק אחת, מדובר במכירת נשק לאדם זר למשיבים. במובן זה מדובר בעבירת נשק במדרג גבוה. ברי כי המשיב 1, שהוא הדמות הדומיננטית בעסקת הנשק, היווה כתובת לרכישת נשק. העסקה היתה אמורה להתבצע ביום פניית הסוכן, דבר המעיד גם על נגישות גבוהה לכלי נשק ועל מעורבות עמוקה בעבירות נשק. כל אלה מעידים על מסוכנות רבה. חלקו של המשיב 2 אמנם פחות דומיננטי, אולם למשיב 2 עבר פלילי בעבירה בעלת גוון ביטחוני (עבירה של סיכון אדם בנתיב תחבורה בגינה נשפט למאסר). גם להשלכת הנשק והכחשת המשיבים את עצם קיומו יש השלכה על הערכת מסוכנותם. לכך יש להוסיף את ניסיונם של שני המשיבים להימלט מן השוטרים והתנגדותם למעצר, מעשים המעלים חשש כי המשיבים אינם יראים מו החוק, וכי לא יירתעו גם להפר את תנאי שחרורם. זאת ועוד. שירות המבחן, אשר בחן את עניינם של המשיבים, לא בא בהמלצה חד משמעית לשחרורם לחלופה. אף שהמפקחים נמצאו ראויים (אם כי אחד מהם, אחי המשיב 2, הוא בעל עבר פלילי לרבות הרשעה בעבירת נשק, בניגוד למידע שנמסר לשירות המבחן), התקשה שירות המבחן לעמוד על הסיכון הנשקף מן המשיבים, ואף התקשה לבוא בהמלצה לשחרורם. גם החלופה שהוצעה, בבית מגוריהם של המשיבים, בפיקוח בני משפחתם הקרובים, אינה הולמת את המסוכנות הנשקפת מן המשיבים.  מדובר, למעשה, בהחזרתם של המשיבים לאותו בית ממנו יצאו לביצוע העבירות, חלופה שאין בה כדי להבטיח את אי הישנות העבירות. בנסיבות אלה, יש להעדיף את אינטרס ההגנה על הציבור ולהורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים נגדם.

ניתנה היום,  א' כסלו תשע"ג, 15 נובמבר 2012, במעמד הצדדים.